ממגנים את עצמנו לדעת
כל מי שטעם ולו את החלק הקטן ביותר בעולם הפסיכולוגיה , ההתפתחות האישית ונפש האדם , הכיר בדרך כזאת או אחרת את המושג המיסותרי ששמו "תת המודע" Subconscious.
תת המודע הינו הרובד הנפשי המכיל תכנים, רגשות, זיכרונות, פחדים ופרשנויות לאירועים, אותם האדם אינו מסוגל לשייך אל עצמו. בתהליך של הדחקה "מועברים" תכנים אלו ממודעותו של האדם אל הלא מודע, כך שמשמעותם המאיימת מנוטרלת.
הכל מתחיל בעצם, מהמוח .מחשב העל שקולט מידע מעבד אותו ומוציא פקודות בהתאם.
את המוח שלנו מעניין רק דבר אחד והוא להגן עלינו כדי לשמור על ההישרדות שלנו ולכן כל דבר מאיים יישלח לאחסון בתת מודע.
המידע שנדחק לתת מודע כולל תמונות, מחשבות, רגשות ותחושות מרגעים מסוימים.
הרגעים הללו הם רגעים קשים להכלה ולכן,באותו רגע של חוויה לא נעימה המוח הופך מאוים מהסיטואציה ופועל בצורה פרנואידית ודרמטית מה שמביא אותו להסיק מסקנות לא נכונות.
המסקנות הללו נרשמות בתת מודע וכוללות הוראות הפעלה מה לחשוב, מה להרגיש ואיך לפעול.
כל זאת ממקום הגנתי של המוח שמבקש להיות דרוך ומוכן למקרה שהמצב יקרה שוב.
ההוראות ההפעלה שנרשמות בתת מודע הופכות לאחר מכן להיות דפוסי התנהגות אוטומטיים.
מחשבות אוטומטיות, רגשות ותחושות אוטומטיות שאין לנו עליהם כל שליטה, זוהי בעצם שליטת תת המודע בנו.
מחקרים מוכחים כי 95% מהמבנה האישותי שלנו, אותו מבנה שמכיל בתוכו את האמונות, הערכים , מערכות הרגש והחשיבה ודפוסי ההתנהגות , מנוהלים על ידי תת המודע ובעוד מטרתו העיקרית היא להגן עלינו מאיומים וסכנות , בפועל פעילותו העיקרית הינה מניעתית , פאסיבית כאשר הדבר היחיד החשוב הוא להמנע מכאב.
האבסורד
המנעות מכאב, היא אמנם דפוס הישרדותי וחיוני לכל בעלי החיים ולבני האדם, אך רק במקרים של חוסר אונים. המנעות מכאב כדרך חיים , מגשימה את אותן הנבואות המסוכנות מהן אנו כל כך מנסים להמנע. חיים של המנעות בכאב הינם חיים של הימנעות מעשייה, חיים של פאסיביות.
כל אדם , המעוניין להגיע להישגים , להגשים מטרות ויעדים ולחוות סיפוק, משמעות ואושר , חייב לסגל לעצמות מערך חיים מלא בעשיה פרואקטיבית.
דפוסי ההימנעות לא יאפשרו לנו לחוות אירועים כמו כשלון, ולכן לא יאפשרו לנו להגיע להצלחה. הם לא יאפשרו לנו פגיעות ועל כן, לא יאפשרו לנו לחוות אהבה, וברמת הכלל ייצרו עבורנו מצבי תקיעות בהן אמנם נהיה "מוגנים" לכאורה, אך תחושות של פספוס, של חוסר הערכה עצמית, עצבות, בדידות ותסכול יהפכו למנת חלקנו. התחושות הללו מייצרות כאב שלרוב, גדול הרבה יותר מכל מה שתת המודע ניסה להמנע ממנו.
חיים על שתי סקאלות
כאמור, יעילות מגנוני ההגנה של תת המודע קיימת במצבים בהם אנחנו חסרי אונים. אלה בעיקר מצבי ינקות וילדות בהם לא קיימים בנו המשאבים לפיתוח עמידות ועוצמה אישית אלא אנחנו תלויי גורמי סמכות באופן טוטאלי. ככל שאנחנו מתבגרים , אותם מנגנונים, לא רק שאינם יעילים , אלא ההיפך הוא הנכון, הם אלה המייצרים עבורנו את ההתנהלות המניעתית המובילה לניתוק מעשי של התפתחות הנפש אל מול המציאות , אל מצב בו בחירה אוטומטית בהגנה תועדף על פני חתירה להישגים ומכאן, הדרך אל חיים אפופי מתחים, חרדות ודכאונות, סלולה.
בהיעדר מודעות , אנשים לרוב יהיו מנוהלים על ידי מנגנוני ההגנה האוטומטים כאשר רמת ההימנעות שלהם תתקיים ביחס ישיר לדרך פה הורגלו לפרש סכנות. משמע , ילדים שחיו בסביבה מלאת חרדות ואנשים לחוצים , סביר להניח שיהיו פאסיבים יותר מילדים שגדלו בסביבה מועצמת אך בל נשכח ששני סוגי הילדים עליהם דיברנו , גדלו להיות מנוהלים על ידי דפוסים אוטומטים ולא כמנהלים של חייהם עצמם.
המודעות למגננה ולתגובותיה , הינה בראש ובראשונה התובנה שהמוח האנושי בנוי על עקרון ההתניה הקלאסית של גירוי- תגובה. כאשר אנו מורגלים לפרש אירוע כמפחיד , האירוע הופך לטריגר הגורר תגובה מניעתית מיידית. אך את אותו אירוע, שקוטלג באופן לא מודע כמפחיד, אנו יכולים להגדיר מתוך מודעות ,כהזדמנות.
מודעות מאפשר לנו להביט במציאות ולבחור באיזו סקאלה מתוך השתיים המוצגות אנו מעוניינים לחיות:

שתי הנחות היסוד שעלינו להפנים הן :
- כל עוד "בטחון" יהיה הערך העיקרי אליו נחתור, לא נוכל להגיע למושגים כמו אושר, סיפוק , אהבה והגשמה ברמות הגבוהות.
- הבטחון , אחריו אנחנו "רודפים" , הינו בטחון שלנו בלבד ואין בינו לבין האירועים מהם אנו נמנעים כל קשר.
דרך מודעות להנחות יסוד אלה נוכל להבין שני עקרונות נוספים:
- רדיפה אחר בטחון היא זו המייצרת את הקרקע לכל הפחדים והחרדות מהן רצינו להימנע
- הבטחון האמיתי נמצא בסקאלה המאפשרת עונג מפני שהישגיות, אהבה ומימוש הינם ערכים המעלים את הביטחון העצמי ומונעים את החרדות והתסכולים.
אדם בעל מודעות ובטחון עצמי יציב , הוא אדם אקטיבי , בעל תעוזה וכל פעולה בה הוא נוקט נובעת מההבנה כי "פגיעות" הינה חוסר בטחון ועל כן, הישגיות = בטחון = העדר פגיעות.
אי אפשר לפגוע בנו אם אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיפגע
- פחד מדחייה , יתאפשר רק אם רמת הזהות שלנו תפגע בשל הדחיה. אדם בטוח בעצמו יפרש דחייה כהתנסות לא מוצלחת וימשיך לנסות
- פחד מכישלון, יתאפשר רק אם יש לנו ספק בנוגע ליכולתנו ולמי שאנחנו. אדם בטוח בעצמו , יפרש כישלון כדרך לימוד אפקטיבית בדרך להישג הבא.
- פחד מבדידות , יתאפשר רק נעדיף להיות לבד מאשר להגיע לבדידות. אדם בטוח בעצמו יבין את האבסורד ויחתור לקשרים חברתיים אפקטיביים.

